לקום מתוך האפר – הליגה האנגלית שהפכה למותג

באמצע ושלהי שנות ה-80 חוותה ליגת הכדורגל האנגלית את התקופה הגרועה בתולדותיה. ליברפול אמנם נחשבה לאחת הקבוצות הטובות ביותר ביבשת. האיצטדיונים נראו רע, החוליגניזם המכוער הרים את ראשו וכל הקבוצות האנגליות ספגו השעיה קולקטיבית מתחרויות כלל-יבשתיות, זכר לאסון הייזל בו נהרגו 39 אוהדים איטלקים שהגיעו לתמוך ביובנטוס בגמר גביע אירופה לאלופות בשנת 1985. ואם כל זה לא מספיק הרי שבאפריל 1989 אירעה אחת הטרגדיות הספורטיביות הגדולות ביותר מאז ומעולם עת לא פחות מ-96 אוהדי ליברפול נמחצו למוות במשחק שנערך במסגרת הגביע האנגלי.

קברניטי ההתאחדות האנגלית הבינו כי משהו חייב להשתנות, הם הבינו כי הגיע הזמן ליצור מותג חדש ואטרקטיבי שיהפוך לאבן שואבת בעבור כל חובב כדורגל באשר הוא – וכך נולדה לה הפרמייר ליג שציינה זה מכבר שני עשורים להיווסדה. אפשר להתווכח כמה שעות על השאלה איזו ליגת כדורגל היא הטובה בעלם (לטעמי זו אכן האנגלית) אך לרגל האירוע הגיע הזמן לעמוד על חמשת המרכיבים שהפכו את הפרמייר ליג לליגה הממותגת והיוקרתית ביותר בתבל.

מסורת ספורטיבית – ברור לכל כי להישגים הספורטיביים של הקבוצות המשתייכות לליגה האנגלית יש חלק עצום בבנייתו של המותג. מנצ'סטר יונייטד, ארסנל, צ'לסי וליברפול הן ארבע הקבוצות הגדולות והמוכרות ביותר בפרמייר ליג. אחת מהן לפחות מסיימת כל עונה ב-20 השנים האחרונות עם תואר אחד או יותר. סגנון המשחק של כולן שוטף ונעים לצפייה וכמות האוהדים של הקבוצות הללו, חלקם הארי מלווה אותן עוד בטרם הוקמה הפרמייר ליג – הולכת וגדלה מיום ליום. הסיבה לנהירה ההמונית אחרי הקבוצות הללו היא לא רק התארים בהם הן זוכות כי אם בעיקר בזכות המסורת הספורטיבית והערכים אותם מגלמות הקבוצות בהתנהלותן היומיומית.

בשנים האחרונות אנו עדים לעלייתם של כוחות חדשים בזירה האנגלית, קבוצות שדוחקות את ארבע הגדולות ממקומן הטבעי והופכות לנותנות הטון בממלכה – מנצ'סטר סיטי וטוטנהאם הלונדונית הן דוגמא טובה בהקשר זה. כל אחת מהקבוצות הללו מחזיקה בבסיס אוהדים המלווה אותה לכל מקום אותו היא פוקדת – וזאת מבלי להזכיר את הקבוצות הקטנות יותר שגם הן ממלאות איצטדיונים מדי שבוע. מנגד, הליגה האיטלקית למשל (ובשנים האחרונות גם הספרדית) סובלות ממחסור חמור בקהל – על אחת כמה וכמה כשמדובר בקבוצות מעט קטנות יותר.

זכויות שידור – בניגוד לליגות אחרות בהן הכסף המגיע לקבוצות על שידור משחקיהן מתבסס על קיומו של משא ומתן אינדיבידואלי ולמעשה מבטיח לקבוצות הגדולות ביותר את ההכנסה הגדולה ביותר, הרי שבליגה האנגלית מופעל מודל מעט שונה במסגרתו מוקצב סכום כולל (האחרון שבהם עמד על מעט יותר מ-3 מיליארד לירות שטרלינג) המתחלק בין קבוצות הליגה באופן שווה שמבטיח לכל אחת מהקבוצות הכנסה קבועה ושנתית. זהו סוג ההכנסה שמאפשר לכל קבוצה באשר היא לבנות תוכנית פעולה ארוכת טווח שאינה מבוססת על הצורך הפתאומי לגייס תקציב יש מאין. יש לציין כי באחרונה ניסו מספר קבוצות גדולות לשנות את מבנה התגמול הקיים.

אחד השחקנים שהפכו את הליגה האנגלית למותג משגשג - אריק קנטונה. צילום: Georges Biard

זיהוי מוקדם של פוטנציאל בשווקים הגלובליים – הפרמייר ליג הייתה אחת הראשונות לזהות את הפוטנציאל העצום הטמון בשווקים הגלובליים – בראש ובראשונה בשוק האסייאתי. מזה מספר שנים עורכת מנצ'סטר יונייטד מחנות אימונים קבועים ביבשת אסיה ומקיימת שורה של משחקי ידידות שהופכים  לתצוגת אהדה מהשורה הראשונה. נכון, כיום כמעט כל קבוצה שמכבדת את עצמה פונה לשוק האסיאתי אך הליגה האנגלית הייתה הראשונה שהפגינה נוכחות ביבשת שמעטים האמינו בפוטנציאל הכלכלי שלה. בהקשר הזה ראוי לציין גם כי הרוב המוחלט של שחקני נבחרות הכדורגל האסיאתיות שמשחקים באירופה – בחרו בליגה האנגלית כמקום מושבם. הבולט שבהם הוא כמובן פארק ג'י סונג הדרום-קוריאני שכבר הספיק לפרוש ממשחק בינלאומי.

תשתיות חסרות תקדים – כל אחת ואחת מקבוצות הפרמיירליג, גדולות כקטנות, מתפארות בתשתיות אימון מפוארות. ברור ונהיר הוא כי מתקני האימונים של הקבוצות העשירות יותר נראים טוב יותר מאלו של הקבוצות הקטנות אך גם הקבוצות הפועלות תחת אילוצי תקציב של ממש לא מתפשרות על מחלקות נוער נהדרות  ועל איצטדיונים העומדים בתווי התקן המחמירים ביותר.

משמעת – גם מחוץ למגרש – מעבר ליכולות יוצאות הדופן שמציגים השחקנים על המגרש, התאחדות הכדורגל האנגלית ומנהלת הפרמייר ליג עושות ככל יכולתן על מנת להשליט סדר מופתי גם מחוץ למגרש. כך למשל, שחקנים שאינם מופיעים לבדיקות סמים מושעים לאלתר ממשחק פעיל (מקרה ריו פרדיננד), התפרעויות אוהדים ביציעים שהיו בעבר לאחד מהסמלים השליליים ביותר של הכדורגל האנגלי כמעט נעלמו מהעין. החוליגניזם שגאה בעבר הצטמצם משמעותית בשנים האחרונות וכיום מדובר משחק הכדורגל הוא בילוי נפלא לכל המשפחה. בה בעת חשוב לזכור כי הגזענות במגרשי הכדורגל האנגלי עודנה שרירה וקיימת אך כל הגורמים הנוגעים בדבר עושים ככל יכולתם על מנת לעקור מהשורש את התופעה הבזויה. במילים אחרות, ההתאחדות האנגלית כבר ראתה התפרעויות גרועות מאלה שראינו בדרבי התל-אביבי האחרון – היא טיפלה בכל הפורעים ביד קשה והענישה גם את הקבוצות בהתאם. כל שנותר לנו הוא לקוות שגם בישראל יקחו דוגמא.

השאר תגובה