פרשת "הזמר המפורסם": שיעור באיך לא מנהלים משבר

אז עכשיו אפשר כבר לפרסם באופן רשמי את מה שכולם כבר ידעו מזמן: אייל גולן הוא הזמר המפורסם שנקשר לפרשה ששלטה בכותרות העיתונים בשבוע האחרון. שעות ספורות אחרי שהתיר את הסרת צו איסור הפרסום על שמו אפשר וצריך לנתח את ההתנהלות התקשורתית של אייל גולן לאורך כל הדרך – מהרגע בו הפכה הפרשה לנחלת הכלל ועד לרגע בו התחלפו פניו המפוקסלות בזהות חד-משמעית שלא ניתן לטעות בה.

בתור אדם שמוקף ביחצ"נים ומקורבים אוהבי תקשורת מסביב לשעון ניתן היה לצפות מאייל גולן לקבל את ההחלטה המושכלת הרבה יותר מוקדם. במקום להיאחז בקרנות המזבח שהוענקו לו בזכות צו איסור הפרסום שהפך למגוחך יותר מיום ליום, עדיף היה לגולן לפנות לבית המשפט ביוזמתו זמן קצר אחרי פרסום החשדות  ולהיאבק על חפותו בגלוי.

יכול היה לשים סוף למחול השדים הרבה יותר מוקדם. אייל גולן.

מהרגע בו נמסר הדיווח הראשון על זמר מוכר שנחשד בבעילת קטינות ובהדחתן לסמים, השמועות על זהותו של האמן התרבו מדי כמה דקות כפטריות לאחר הגשם. תחילה, שמו של גולן נזרק סתם כך לחלל האוויר, אך פחות מ-24 שעות לאחר הפרסום הראשון, הביא אתר YNET ציטוט מעמוד הפייסבוק של הזמר, ונכון לאותו הרגע, גם מי שרק חשד שמדובר בגולן, יכול היה למצוא את הדף הרלוונטי ולוודא כי אכן מדובר בו.

באם תוסיפו לזה את החשיפה הלא מכוונת של שמו של גולן בערוץ 1 או את "הנסיבות האישיות" שבגינן חששו שייעדר מהקלטת "הכוכב הבא" תבינו למה בעידן הרשתות החברתיות וקבוצות הוואטסאפ הופך צו איסור הפרסום במהרה לחסר תכלית. אז אם כל אדם מן השורה מבין את האמת הבסיסית הזו – על מה חשב כוכב הפרשה?

הרציונל מאחורי חשיפת זהותו מרצון ברור למדי: חיסול השמועות (שהפכו בחסות האינטרנט כאמור להרבה מעבר לשמועות) והתמודדות ישירה עם ההאשמות. מבחינה תדמיתית המסר שהיה מועבר כתוצאה מצעד שכזה ברור גם הוא – אין לי מה להסתיר כי אני חף מפשע. במצב שנוצר בפועל הפסיד גולן בכל החזיתות – התיק הסתעף, הוא איבד זמן יקר והשמועות המשיכו להיערם. במילים אחרות, גולן לא שלט באירועים – הם שלטו בו. במקום לנהל את המשבר ולקבוע את סדר היום – הוא נאלץ להגיב ונותר מאחור.

על פניו, ולכאורה בלבד יהיו שיגידו כי הסיבה שבגינה בחר גולן ליהנות מאשליית האנונימיות היא שבהאשמות כנגדו היו, לכאורה בלבד, דברים בגו. יחד עם זאת, כמעט כל המשפטנים המומחים אשר נדרשו לסוגיה טענו כי באם יצליח להוכיח כי הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת שמדובר בקטינות (הכוונה היא רק לחשד לביצוע עבירות מין) – הרי שאפילו הסבירות להגשתו של כתב אישום בעבירות הללו נמוכה למדי. להערכה המשפטית הזו ניתן להוסיף גם את עדויותיהן (המדווחות) של חלק מהבנות עצמן שלא הכחישו את העובדה שהן הסתירו מגולן את גילן האמיתי. במילים אחרות, לא מן הנמנע שמצבו המשפטי של אייל גולן לא היה בכי רע השבוע – ומכאן שסיכויו למזער את הנזק התדמיתי שנגרם לו, בהינתן אסטרטגיה תקשורתית נבונה, היו בוודאי גבוהים יותר.

אי שם בחודש ינואר 2009 הואשם ארי שמאי בביצוע עבירות מין בקטין, באחזקת סמים ובהדחת קטין לשימוש בסמים. עם הפיכת החשדות לביצוע עבירות מין לנחלת העבר, ביקש שמאי להסיר את צו איסור הפרסום מעל שמו וזאת בכדי שיוכל להתמודד במישרין עם עבירות הסמים שנותרו בעינן – בית המשפט נעתר לבקשתו כמעט באופן מיידי ובסופו של הליך החקירה התיקים שנפתחו – נסגרו כלא היו. איני טוען בהכרח לקיומו של קשר סיבתי בין הדברים – אך במבחן התוצאה, גם היום, כמעט חמש שנים אחרי פרסום הפרשה של שמאי, הוא ממשיך להיות פרשן משפטי מבוקש, לכתוב טורים – ובקרוב אפילו תעלה תכנית טלוויזיה בכיכובו.

ומה שטוב לשמאי – טוב גם לאייל גולן.

השאר תגובה