החזון מאחורי הכסף של סוצ'י – להחזיר עטרה ליושנה

אינספור טקסטים כבר נכתבו על העלות העצומה והחריגה בכל קנה מידה של אולימפיאדת סוצ'י. למי שפספס, אזכיר רק שמדובר בלא פחות מ-51 מיליארד דולרים. למען הסר ספק, מדובר בסכום הגדול בהיקפו מסך ההשקעה בכל משחקי החורף הקודמים – ביחד. לפוטין לא באמת אכפת מהכסף משום שככל הנראה חלק לא מבוטל מהסכומים ימצאו את עצמם בצורה כזו או אחרת בחשבון הבנק של הנשיא האמיד – או בחשבונות הבנק של נאמניו.

לפוטין לא אכפת מהכסף משום שלנגד עיניו עומד חזון גדול בהרבה – החזרת עטרה ליושנה. אולימפיאדת סוצ'י 2014 לא דומה לאולימפיאדת ברצלונה 1992 שנועדה למתג את ברצלונה כעיר אירופית מממדרגה הראשונה שתוזכר בנשימה אחת עם מדריד, פריז, לונדון ורומא.  ברוסיה אף אחד לא משלה את עצמו בכל הנוגע למיתוגה ומיצובה העתידי של סוצ'י. לא מן הנמנע שתקופה קצרה אחרי האולימפיאדה תדע העיר תקופות שיא תיירותיות, אך בגדול מדובר במקבילה הרוסית של אילת – הדבר הכי רחוק מאולימפיאדת חורף.

החזון - להחזיר עטרה ליושנה. ולדימיר פוטין. צילום: הקרמלין

החזון – להחזיר עטרה ליושנה. ולדימיר פוטין. צילום: הקרמלין

פוטין חושב בגדול, ועל אף העובדה שהוא עצמו מאוד אוהב את סוצ'י, המטרה שלו היא לא להפוך אותה למוקד תיירות של ממש. פוטין, שלקח תחת חסותו האישית את פרויקט אירוח אולימפיאדת החורף, כמו גם את אירוח המונדיאל ב-2018, רואה בספורט בבחינת כלי שיחשוף את רוסיה החדשה לעולם. הבעיה של פוטין היא שמדובר בלא יותר מהעמדת פנים קוסמטית שלא משקפת את מה שבאמת קורה בתוך המדינה הגדולה בעולם.  במילים אחרות, אף פרויקט מגלומני, גדול ככל שיהיה, לא יסתיר את ממדי העוני והשחיתות שהפכו למנת חלקה של רוסיה מהרגע בו הפכה למדינה עצמאית. העוני והשחיתות לא נולדו ברוסיה של 1991, הם היו שם גם קודם – אלא שאחרי קריסתו של הגוש הסובייטי הם הפכו לבולטים עוד יותר.

מהרגע בו נבחר על ידי קברניטי הקרמלין (ה-"סילוביקי" שקבעו את המדיניות גם לפניו בתקופתו של ילצין) להיות זה שיירש את בוריס ילצין, פעל פוטין בעקיפין ובמישרין על מנת להחזיר לרוסיה את מעמדה הדומיננטי בזירה הבינלאומית – בדיוק כמו שהיה לה בימי המלחמה הקרה כשהייתה זו עוד ברית המועצות. אזרחי רוסיה התרגלו לחיות במדינה שמתחשבים בדעתה – כזו שלא ניתן להניע תהליכים מדיניים פוליטיים וכלכליים ללא הסכמתה המפורשת. לשם פוטין חותר ובמובן הזה, אולימפיאדת סוצ'י היא רק עוד אמצעי להשגת המטרה.

כוחו של הנשיא הכל יכול אמנם דעך בשנים האחרונות על רקע עליית קרנם של כוחות האופוזיציה בראשותם של אלכסיי נאבלני וגארי קספארוב (שכבר הספיק לבקר את המדינות שהחליטו להגיע לאולימפיאדה), אך בסיכומו של דבר לא מסתמן איום של ממש על שלטונו של פוטין – ולא בגלל כוח הזרוע – כי אם בזכות תחושת הגאווה שהפכה למנת חלקם של הרוסים בזכות המדיניות של פוטין. בשנות ה-90 חוותה רוסיה משבר כלכלי חסר תקדים שהפך אותה למדינה חסרת משמעות של ממש בקהילה הבינלאומית. כשפוטין נכנס לתפקיד הוא נשבע ששנות ה-90 לא יחזרו על עצמן.

אי שם ב-2006 אירחה גרמניה את גביע העולם בכדורגל. הגרמנים, כמו הגרמנים, התכוננו לאירוע מהרגע בו קיבלו את זכות האירוח – ובחודש מופלא אחד הם הצליחו לחשוף בפני העולם את "גרמניה החדשה": גרמניה מסבירת הפנים, גרמניה האדיבה, גרמניה המודרנית. וכן – גם נבחרת הכדורגל של גרמניה הציגקה סגנון משחק מופתי שהזכיר יותר את הקרנבל של ברזיל מאשר את היעילות הגרמנית שאליה התרגלו הצופים לאורך השנים. פוטין רוצה לחקות את הגרמנים אך עושה רושם שבמבחן התוצאה – הישגיו יהיו הרבה פחות מרשימים.

השאר תגובה