הכישלון הידוע מראש: כך הובסו הדמוקרטים בבחירות אמצע הקדנציה

אז התוצאות שעליהן כולן דיברו הפכו הלילה למציאות והמפלגה הרפובליקנית רשמה ניצחון סוחף בבחירות אמצע הקדנציה והשתלטה על שני בתי הקונגרס – בית הנבחרים שכבר היה בשליטתה – ועכשיו גם הסנאט שנצבע באדום. למען הסר ספק, לא מדובר אך ורק בתבוסה דמקורטית כי אם בראש ובראשונה למפלה אלקטורלית לברק אובמה, הנשיא המכהן, שהפך כמעט במו ידיו (ופיו) את המפלגה שלו למפלגת מיעוט ואת השנתיים האחרונות לכהונתו לגיהינום פוליטי. לפניכם, סיפורם של המאורעות המרכזיים אשר הובילו לתבוסה.

הטעות של אובמה

הסיבה המרכזית לתבוסה הדמוקרטית היא החיבור הפוליטי שעשו המצביעים בין המועמדים הדמוקרטים ברמה המקומית לבין המדיניות של הנשיא המכהן ברמה הפדרלית. שיעור התמיכה בנשיא עמד בימים שלפני הבחירות על 44% אחוזים בלבד כך שהתוצאות לא צריכות להפתיע אף אחד. העניין הוא שאובמה עצמו דאג להבהיר עוד בקיץ לציבור האמריקני שלמרות שהוא עצמו לא יעמוד לבחירה בנובמבר – הרי שהמדיניות שאותה הוא מקדם כן תעמוד לבחירה – ובכך הפך את בחירות אמצע הקדנציה למשאל עם ישיר על תפקודו – משאל עם שהסתיים כצפוי בתבוסה.

800px-Barack_Obama_on_phone_with_Benjamin_Netanyahu_2009-06-08

אובמה יכול היה להרחיק את עצמו מהמועמדים הדמוקרטים על מנת לתת להם סיכוי לגבור על עמיתיהם הרפובליקנים אלא שהוא עשה בדיוק את ההפך המוחלט ושיחק לידיהם של השונאים הכי גדולים שלו. קברניטי המחנה האדום לא יכלו לצפות למתנה גדולה יותר ודאגו להזכיר לכל מי שרק היה מוכן לשמוע שהצבעה למועמד דמוקרטי, בכל מדינה שהיא, בסנאט או בבית הנבחרים, שקולה לתמיכה ישירה באובמה. במובן הזה, הנשיא הוא גם האחראי הישיר למפלה של חבריו.

תחושת המיאוס שהפכה למחנק

הגורם השני, השזור גם הוא בזה הראשון, הוא תחושת המיאוס שחש הציבור האמריקני כלפי המפלגה הדמוקרטית. הדמוקרטים החזיקו ברוב ברור בסנאט מאז שנת 2006 אך בפועל המצב בוושיגנטון לא השתנה ותחושת הסטגנציה והקיפאון שליוותה את הבוחרים לאורך השנים, ועל רקע המאבקים השנתיים סביב תקציב המדינה, נתנה הלילה את אותותיה.

הציבור האמריקני הרגיש שהגיעה העת לשנות ובהתחשב בעובדה שהסנאט נשלט על ידי הדמוקרטים, הרי שהרענון נתפס ככזה שצריך להגיע, באופן טבעי, על ידי בחירה במועמדים רפובליקנים. אחד המוטיבים החוזרים המשמעותיים ביותר בבחירות הללו היה מוטיב האאוטסיידר – האדם שמגיע מחוץ לזירה הפוליטית במטרה לרענן את השורות. מאזן הכוחות הפוליטי הוא שהפך את המיאוס לכחול ואת הרענון לאדום. לא בכדי, נבחרו הלילה לא פחות מ-10 סנאטורים חדשים.

 למדו לא לפשל

דבר נוסף שהיה מאז ומתמיד לעקב האכילס של הרפובליקנים הוא ההכנה התקשורתית הלקויה שלהם לכל אורך הקמפיין. פעמים רבות, המועמדים הרפובליקנים היו מפסידים את קהל הבוחרים הרבה לפני יום הבחירות עצמו בגלל פליטת פה אומללה, אמירה גזענית או שובניסטית כזו או אחרת, כנות מזיקה וכיו"ב. הפעם, הנהגת המפלגה הרפובליקנית הייתה נחושה לא לאפשר לזה לקרות והחליטה לקיים שורה של הכשרות וסדנאות ממוקדות למתמודדים שביקשו ליהנות מהכסף שהזרים המחנה האדום לקמפיינים שלהם.

היכולת להתנות את העברת הכסף לקמפיינים בהשתתפות בהכשרה או בסדנה דומה – וכן בציות כמעט עיוור ליועצי התדמית של המפלגה – היא גורם נוסף וחשוב לא פחות מהקודמים לו – בהצלחה האלקטורלית שלהם. הפעם, הפאשלות והאמירות הבעייתיות הגיעו בעיקר מהצד הדמוקרטי של המתרס הפוליטי – והרפובליקנים סוף סוף הרשו לעצמם לחייך.

השאר תגובה