לשב"כ לא היה סיכוי מול צה"ל – ניתוח העימות בפרספקטיבה תקשורתית

היחסים בין שלושת ארגוני הביטחון הגדולים במדינת ישראל, צה"ל, השב"כ והמוסד, ידעו מאז ומתמיד עליות ומורדות – אלא שלהבדיל מהעימות שהפך לפומבי בעקבות שידור התחקיר בתכנית "עובדה" – כל חילוקי הדעות הקודמים נפתרו בחדרי חדרים.

ממבט מהצד מתקבל הרושם שההחלטה התקדימית שקיבל ראש השירות, יורם כהן, לאפשר לאנשיו להתראיין לתכניתה של דיין היא, לכאורה, בעיקר פועל יוצא של תסכול הולך ומתמשך בכל הנוגע לקרדיט הציבורי של לא זוכה הארגון אשר פועל בדרך כלל במחשכים – וזאת להבדיל מהאהדה העקבית שחש הציבור הישראלי כלפי צה"ל והעומד בראשו.

אין עוררין על כך שהצעד בו נקט כהן, אשר היה חייב לאשר השתתפות בתחקיר מסוג זה, הוא צעד מכונן ויוצא דופן שלא ניתן להתעלם ממנו. אחרי הכל, הגדרות התפקיד של כל אחד מהארגונים הממונים על בטחונה של ישראל ברורות – והתפקיד של השב"כ היה ויהיה לעד למלא את משימתו בידיעה שהחלק הארי של המבצעים לא ייחשפו לעולם.

מנקודת מבט תקשורתית ניתן לומר שהשב"כ, ארגון ביון לכל דבר ועניין, הבקיע גול עצמי. אז הפופולריות של צה"ל אמנם לא בשיאה ובכל זאת מדובר באחד הארגונים הבודדים שנהנים באופן עקבי משיעור חיובי במדד אמון הציבור. במילים אחרות, הציבור הישראלי סומך על צה"ל ואוהב מאוד את בני גנץ העומד בראשו (וכאן, למדד החיבה כלפי האדם שעומד בראש המערכת יש משקל רב) – ומכאן שכל טענה של השב"כ לצה"ל צפוי היה שתסתיים במכת בומרנג שתפגע בשירות. וזה בדיוק מה שראינו. 

צה"ל ניצח במערכה התקשורתית במידה רבה בזכותו. הרמטכ"ל בני גנץ. צילום: דובר צה"ל

צה"ל ניצח במערכה התקשורתית במידה רבה בזכותו. הרמטכ"ל בני גנץ. צילום: דובר צה"ל

מוקדם יותר הבוקר הוציא השב"כ הבהרה על כך שלא הועברה התרעה ביחס למלחמה אפשרית – כי אם לפיגוע גדול "בלבד". במונחים מקצועיים מתחום ניהול המשברים מדובר ב-"ירידה מהעץ" – בנסיגה שנועדה למזער את גובה הלהבות שהפכו לחמות עוד יותר אחרי שהרמטכ"ל שלח מכתב תלונה רשמי ללשכת ראש הממשלה. אני סבור כי ההבהרה המדוברת רק מחזקת בעיני רבים את התחושה שקברניטי השב"כ הבינו את הטעות שעשו – עת שחשפו מלכתחילה הרבה יותר ממה שהיה עליהם לחשוף  – וחיפשו את הדרך לכפר עליה מהר ככל הניתן.

לפגיעה התדמיתית בשב"כ תרמה גם העובדה שבני גנץ, המוכר כאדם שליו ורגוע שאינו מקבל החלטות בלהט הרגע, החליט להביע את חוסר שביעות רצונו מהמהלך ולא חסך במילים קשות כדוגמת "שבר מוסרי ואתי"  ו-"חציית קו אדום". בשלהי מבצע "צוק איתן" הפך גנץ, להבדיל מהדרג המדיני, לאחד מהגיבורים הגדולים ביותר של הציבור הישראלי – ומכאן שהתחושה הציבורית היא שאם גם גנץ איבד את קור רוחו – הרי שהשב"כ שבאמת נחצה כאן קו אדום.

בהתחשב בהיסטוריה הציבורית של שני הארגונים אשר עומדים במרכזה של הפרשה הלא פשוטה הזו, הרי שמתחילת הדרך לשב"כ לא היה שום סיכוי "לנצח" את צה"ל במערכה התקשורתית. איך אומרים בשכונה? לא כוחות.

השאר תגובה