עצת אחיתופל: מה ניתן ללמוד מהאופן בו נוהל משבר סטטוסים מצייצים?

אמש נפל דבר בזירה הדיגיטלית הישראלית עת נודע על החלטתה של פייסבוק להסיר לצמיתות את הדף "סטטוסים מצייצים" וזאת לאחר שהוסר לראשונה מהרשת לפני כשבוע. לא מן הנמנע (בגלל סמיכות האירועים) כי תזמון ההחלטה הסופית לא היה מקרי והתכתב בצורה זו או אחרת עם החלטתו של מפעיל העמוד, אבי לן, לפרסם מכתב פתוח ותקיף למנכ"לית פייסבוק ישראל, עדי סופר-תאני. כעת, אחרי שההחלטה התקבלה הגיע הזמן לבחון בדיעבד את האופן בו החליטו מפעילי העמוד הפופולרי לנהל את המשבר.

איני יודע ממי קיבל לן (אם בכלל) את העצה לכתוב את המכתב שלקראת סיומו נכתב במפורש "רוצים מלחמה? תקבלו" . יכול להיות שהוא חשב לבד על הרעיון ויכול להיות שהתייעץ עם גורמים כאלה ואחרים ששכנעו אותו שזה הדבר הנכון לעשות. מה שברור הוא שבכל מקרה ומבחינה מקצועית של תחום ניהול המשברים היה זה רעיון מוטעה מיסודו מלכתחילה, מעין עצת אחיתופל אם תרצו.

הרעיון לייצר מכתב "אני מאשים" ולצרף אליו תמונה (שנכון לרגע כתיבת הדברים כבר ירדה מהרשת) בה מוצגת סופר-תאני כשופטת החורצת את הדין, היה פחות או יותר הדבר הכי פחות נכון שיכלו מפעילי סטטוסים מצייצים לעשות אחרי שלן אישר כי הפר (ואף התנצל על כך) את החוקים של הפלטפורמה אשר איפשרה את פרסומם של התכנים מלכתחילה. תחת זאת, היה עליהם לבחור באסטרטגיה שונה –  "להוריד את הראש" עד יעבור זעם ולהמשיך להתדפק על דלתות פייסבוק עד אשר מקבלי ההחלטות היו מקבלים (אולי) את ההחלטה להחזיר את הדף לאוויר. כן, בעידן שבו פייסבוק היא הרשת החברתית הגדולה והפופולרית בעולם אלה הם יחסי הכוחות – וגם האנשים מאחורי הדף הפופולרי ביותר בישראל היו צריכים להיות מודעים לכך.

צילום מסך סטטוסים מצייצים מתוך פייסבוק. לקוח מאתר MAKO.

צילום מסך סטטוסים מצייצים מתוך פייסבוק. לקוח מאתר MAKO.

חשוב לזכור שמבחינת חברת פייסבוק העולמית "סטטוסים מצייצים" הוא בסך הכל עוד אחד ממיליוני הדפים שפועלים בפייסבוק מדי יום ביומו אך יתרון הגודל בו ביקש לן להתפאר (בין היתר כאשר הציג את הדף כתופעה ששותפים לה 720,000 בני אדם) הפך בין לילה לחיסרון משום שעם הגודל באה גם האחריות – ומכאן שברור הוא שברגע שמפעילי העמוד הכל-כך גדול ומשפיע הזה הודו בריש גלי בהעלאת פוסטים ממומנים מבלי שסומנו במפורש ככאלה (וכפי שמסרו בפייסבוק, הפרו את מדיניות השימוש של פייסבוק יותר מפעם אחת) הרי שככל הנראה לא היה מנוס מהורדת הדף לצמיתות – בין אם כמות הפוסטים הממומנים הייתה מזערית ובין אם הדבר נעשה גם בדפים אחרים וקטנים יותר שלא הוסרו.

על הבעייתיות באופן בו נוהל המשבר ניתן ללמוד אולי גם מעצם העובדה שהפרופילים האישיים של אבי לן ושותפתו עדי בנטוב-לן נחסמו גם הם לחודש ימים. אין לי מידע ואיני טוען לרגע לקיומו של קשר מוכח בין מועד פרסום המכתב להחלטה על הסרת העמוד או חסימת החשבונות האישיים של השניים  אך סמיכותם זה לזה מגדילה את ההסתברות להיווצרותה של הזיקה הזו. יתרה מזאת, לן עצמו ציין כי הוא קיבל "פניות מהתקשורת הבינלאומית" בנושא, אם אלה הם אכן פני הדברים אז לא מן הנמנע שהפרשה הגיעה בצורה זו או אחרת גם לאזניהם של מקבלי ההחלטות בפאלו-אלטו, אם וכאשר נודע להם גם על ההפרה וגם על המכתב שפרסם לן על אשת הקשר שלהם בישראל, הרי שמבחינה ארגונית לא נותרה להם ברירה מלבד לא לעבור לסדר היום.

בסיכומו של דבר, מבחינה מקצועית ומפרספקטיבה של תחום ניהול המשברים ניתן לומר כי המהלך של לן היה שגוי, לא רק משום שהוא נכשל במבחן התוצאה, כי אם בגלל שהיה בו בכדי להעיד על אי-הבנה בסיסית של יחסי הכוחות בין החברה הפרטית שפועלת למטרות רווח –  לבין משתמשיה.

השאר תגובה